??? - פרק 2 / סתו קחטן

גֶ'נָה ישבה בחדר שלה, לבד. היא האזינה  לשיר שהיא מאוד אהבה מהאייפוד הורוד שלה, ההורים שלה קנו לה אותו רק ביום אתמול וכבר היא הספיקה למלא אותו ב269 שירים חדשים מהiTunes –. היא נורא אהבה להקשיב למוזיקה בזמן שהיא מציירת. היא ציירה כל מיני ציורים שאפילו היא לא ידעה מה הם אומרים, אבל תמיד הייתה לה תחושה שהיא הכירה אותם מאיפשהו. היא החזיקה מכחול ביד שמאל ופלטה ביד ימין ובאוזניה היו אוזניות שהיו מחוברות לאייפוד שלה היא ציירה בנחת עד שאחותה לילי קראה לה "ג'נה, את חייבת לראות את זה..." "לילי, אין לי כוח, אולי אחר כך..." "לא, תבואי לראות את זה עכשיו!!!!!!" "אמרתי שאין לי כוח!" "ג'נה!" "טוב, אני באה..." ג'נה חשבה  לעצמה שבטח זאת איזו תמונה של חתול כועס עם משהו מרושע לומר על העולם ועל החיים. היא ירדה במדרגות העגולות, והגיעה לסלון שם לילי הייתה, מחזיקה את השלט בידה עם מבט ספק מפוחד ספק מופתע. "תראי!" לילי הייתה נלהבת מהרגיל, כלומר בד"כ היא הייתה קופצנית, רצה בספרינטים לכל מקום אבל עכשיו, זה היה עוד יותר מהרגיל. בעודה לוחצת על כפתור העברה אחורה, ג'נה חשבה לעצמה מה כבר יכול להיות, שהיא הייתה כל כך נלהבת. תפסו פושע? לא, זה קורה כל הזמן. רצח? זה מתאים למבט המפוחד אבל זה לא כל כך מפתיע. בזמן ההרהורים שלה לילי כבר לחצה פליי." והרי החדשות- היה ניסיון דקירה במגדל אייפל שבפריז. מישהו התחפש לגלילאו והחל לזרוק כדורים מראש מגדל פיזה. על ראש פירמידת גיזה הופיע שרביט כשבזריחת ובשקיעת השמש הופיעו בצל פנים של שני ילדים. אובמה החלי..." לילי הנמיכה את הטלוויזיה לאט לאט עד שלא שמעו אותה יותר. ראית?  זאת את, את הילדה שהופיעה בשקיעה!" ג'נה הייתה בהלם. היא לא ידעה איך להגיב לזה. שאלות הציפו אותה- איך השרביט הגיע לשם, איך הפרצוף שלה הופיע בצל, היא לא הבינה דבר, והשאלה הגדולה מכולם- מי הילד השני? ומה הקשר ביניהם?. לילי עמדה קפואה במקום כשזיעה קרה כיסתה את מצחה. היא שמעה קול של מישהו בתוך ראשה, הקול לא היה שלה. בעודה רואה בראשה את התמונה של האישה המדברת אליה- לבושה בשמלה בצבע תכלת-כחול ועונדת שרשרת זהב ובה משובצת אבן תכלת נוצצת. בעוד ג'נה חוקרת את האישה, ג'נה מתעלפת. ג'נה מתעוררת בעולם אחר, שונה. מקום שטוף שמש, ולוהט מחום אבל משום מה ג'נה הרגישה איתו בנוח, היו עצי דקל מסביבה, ואגמים ומעיינות שנובעים מכל עבריה. המקום היה מוכר לג'נה. היא רצתה לחקור את האגם כשלפתע, הופיע ערפל סביב האגם והוא כיסה את כל האזור מן הערפל הופיעה דמות חשוכה שהתקרבה אט אט אל ג'נה. ג'נה שוב הייתה באותו מצב, קפואה, ללא יכולת לזוז או להגיב. היא הרגישה כבולה לאדמה שמסביבה. ואז הגיעה הדמות. אותה האישה מהדמיון שלה ממקודם, לפתע ג'נה קיבלה תודעה,  שליטה על הגוף שלה. היא יכלה לברוח אך משהו משך אותה להישאר, קול רגוע קרא לה. "שלום, ג'נה" "שלום" היא השיבה. "מי את? למה אני פה?" היא שאלה. " כל דבר בעתו, ג'נה. תרצי לשבת? " מי האגם התפסלו בצורת כיסא, וג'נה התיישבה עליו. במפתיע הכיסא לא נהרס. "מאיפה את יודעת את השם שלי?" " אני פשוט יודעת." "שמי הוא "נבת-ח'ות" אבל תוכלי לקרוא לי נפתיס. ובכל זאת זו איננה ההתחלה ש..." " תעצרי רגע" ג'נה אמרה. "איזו התחלה? ומה קורה פה? אני יושבת על כיסא שעשוי ממים, אחרי שהתעלפתי כי ראיתי צל שדומה בצורה מאוד מחשידה לפרצוף שלי, דרך שרביט שתקוע באמצע פירמידה,  ואז בזמן ההתעלפות, אני יושבת בנווה מדבר מעורפל ומפחיד, באה אליי אישה מוזרה מאמצע החיים, שקוראים לה "נבוט- ח'ות" אבל מסתבר שאפשר לקרוא לה נפתיס, ואחרי כל הסיפור הזה, אם אני אספר למישהו את כל הסיפור הזה, הוא יכניס אותי למוסד סגור!" האלה נאנחה. "ג'נה, קוראים לי נבת- ח'ות, ואם את רוצה להבין הכל ושנדבר את תהיי חייבת להיות סבלנית. איך אומרים בערבית: "שוואיה-שוואיה" אז אני מבקשת שתסתמי לרגע וכמו שהמורים אומרים: שאלות בסוף." ג'נה נאנחה בחוסר הסכמה, אבל בכל זאת קיבלה את התנאים של נפתיס.